גישור גירושין במימון המדינה
כאשר בני זוג מחליטים להיפרד וצריכים לקבל החלטות כיצד להסדיר את הגירושים שלהם והסוגיות הנלוות להם, כגון תשלום מזונות, חלוקת רכוש, וקביעת משמורת הילדים, קיימות בפניהם שתי דרכים עיקריות כיצד לעשות זאת.
דרך אחת הינה באמצעות הגשת תביעת גירושין וניהול הליכים בתוך כתלי בית המשפט לצורך קבלת פסק דין. הליכים אלו מלווים לא פעם במאבקים והתכתשויות שגוזלים מהצדדים כספים רבים וזמן יקר, וכמובן גורמים להם לעוגמת נפש רבה. בנוסף, פסק הדין שניתן בסיום ההליכים במקרים רבים איננו מקובל על אחד הצדדים או אף על שניהם.
הדרך השניה הינה באמצעות ניהול הליך גישור, שיאפשר להם לנהל מו"מ בצורה מכובדת ובדרכי שלום ולהגיע להסכם גירושין שמקובל על שניהם, תוך חיסכון ניכר בכסף, זמן, ואנרגיה נפשית, ותוך שימוש בגמישות ויצירתיות שלא תמיד מתאפשרים בהליכי בית המשפט, אשר להבדיל מהליך הגישור, כפופים לדיני הראיות, סדרי הדין, והדין המהותי.
בנוסף, ניתן לאשר הסכם זה ולתת גם לו תוקף של פסק דין, באמצעות בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה. מתן התוקף של פסק דין להסכם מאפשר לאכוף אותו במקרה של הפרתו כשם שאוכפים פסק דין, וזאת לרבות באמצעות הליכי הוצל"פ או הליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט.
מהו הליך גישור במימון המדינה?
ניתן לערוך את הליך הגישור בגירושין באופן פרטי, באמצעות מגשר שייבחר על ידי שני הצדדים, שגם ישלמו לו את שכר טרחתו. לשם כך כדאי להיעזר בשירותיו של עו"ד שמתמחה בדיני משפחה וגירושין, ומנוסה בהליכי גישור. לחילופין, ניתן לערוך את הליך הגישור במימון המדינה, במסגרת יחידות הסיוע של בתי המשפט לענייני משפחה או בתי הדין הרבנים, ובהתאם לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה-2014, שנכנס לתוקף ביולי 2016. החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה מטיל על בני זוג שעומדים להתגרש את החובה המקדמית לנהל הליך גישור לפני הגשת תביעת גירושין. כלומר, לא ניתן להגיש תביעת גירושין לפני שמנהלים קודם לכן הליך גישור. בתקופת ניהול הליך הגישור חל עיכוב הליכים לפיו הצדדים לא יכולים לפנות לערכאות למעט בעניינים דחופים מסוימים. רק אם הליך הגישור נכשל, הצדדים יהיו רשאים להגיש תביעת גירושין, וזאת כפי שיוסבר בהמשך הדברים להלן.
בשפה העממית, הליך זה מכונה "הליך גישור חובה בגירושים".
כיצד מתנהל הליך הגישור ביחידת הסיוע?
הליך הגישור מתחיל בהגשת טופס בקשה ליישוב הסכסוך ע"י אחד הצדדים בפני יחידת הסיוע שליד בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה, ותשלום אגרה (בסך של 103 ש"ח, נכון לשנת 2022). מעבר לתשלום אגרה זו, הליך הגישור אינו כרוך בתשלום נוסף.
לאחר הגשת טופס זה, הצדדים יקבלו ממזכירות יחידת הסיוע מועדים לעריכת ארבע פגישות מהו"ת ("מידע, הכרות, ותיאום"), שיתקיימו תוך 45 – 60 יום מיום הגשת הבקשה.
פגישות המהו"ת נועדו לאפשר לצדדים להגיע להסכם גירושין בדרכי שלום, בעזרת עובדי יחידת הסיוע, שכוללים עו"ד, פסיכולוגים, ועובדות סוציאליות.
יודגש כי הצדדים מחויבים להגיע לפגישות אלו כשם שהם מחויבים להגיע לדיונים בבית המשפט, אולם הם גם רשאים להיות מיוצגים בהן על ידי עו"ד, למעט בפגישת המהו"ת הראשונה.
עובדי יחידת הסיוע יכולים להיפגש עם כל אחד מהצדדים בנפרד, או עם שניהם יחדיו. בנוסף, הם גם רשאים להזמין לפגישות המהו"ת כל אדם אחר שיכול לסייע לפתרון הסכסוך בין הצדדים, אם כי בתנאי שהצדדים הסכימו לכך.
כיצד מסתיים הליך הגישור חובה ביחידת הסיוע?
אם הצדדים הצליחו להגיע להסכם גירושין במסגרת פגישות המהו"ת, יש להגישו לאישור וקבלת תוקף של פסק הדין באמצעות בית הדין הרבני או בית המשפט למשפחה.
אם הצדדים לא הצליחו להגיע להסכם גירושין במסגרת פגישות המהו"ת, עליהם להודיע ליחידת הסיוע האם הם מעוניינים בהליך גישור חלופי ליישוב הסכסוך ביניהם או לאו.
אם הצדדים הודיעו שהם מעוניינים בהליך גישור חילופי, עליהם להסכים ביניהם על המשך תקופת עיכוב ההליכים, ולפנות לגורם מומחה לגישור פרטי שיערוך עבורם את הליך הגישור החילופי, וזאת לבחירתם או בהתאם להמלצת יחידת הסיוע. במקרה כזה יהיה עליהם גם לשאת בשכר הטרחה של הגורם הפרטי, אם כי מי שזכאי לקבלת סיוע משפטי מהמדינה, עשוי להיות זכאי גם להשתתפות בשכר טרחה זה.
אם הצדדים לגישור הגירושין הודיעו שהם לא מעוניינים בהליך גישור חילופי, הצד שהגיש את הבקשה ליישוב הסכסוך רשאי להגיש תביעה תוך 15 יום ממועד סיום תקופת עיכוב ההליכים, וזאת בפני בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה. אם הוא לא יעשה כן, הצד השני יהיה רשאי להגיש את התביעה.