מהו חוק גישור גירושין חובה

כאשר אומרים "חוק גישור גירושין חובה", מתכוונים למעשה לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה-2014, אשר נכנס לתוקף ביולי 2016. כלומר, לא קיים בפועל חוק בשם "גישור גירושין חובה", אלא המדובר בכינוי הרווח בציבור שניתן לחוק זה.

מהו הליך גישור חובה בגירושין?

החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה מטיל על צדדים שהחליטו לפתוח בהליכי גירושין, את החובה לנהל הליך מקדמי כדי לבחון התאמת המקרה להליך גישור, במטרה לנסות לפתור את הסכסוך ביניהם בדרכי שלום ובהסכמה.

לפיכך, כל מי שמעוניין להגיש תביעת גירושין, צריך בתחילה להגיש בקשה ליישוב הסכסוך לצורך ניהול הליך הגישור, וזאת בפני בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה, ולפי בחירתו.

כל עוד הליך הבדיקה מתנהל, הצדדים להליך אינם רשאים להגיש תביעות זה כנגד זה בפני בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה, למעט בעניינים דחופים מסוימים.

רק אם הליך הגישור נכשל ולא הסתיים בהסכם גירושין, הצדדים יוכלו להגיש את התביעות הללו, וזאת כפי שיוסבר בהמשך הדברים להלן.

מה כולל הליך החובה לבדוק גישור בגירושין?

הליך החובה לבדוק גישור בגירושין כולל עד 4 פגישות, שמכונות "פגישות מהו"ת", מלשון מידע, הכרות, ותיאום, שצריכות להתקיים תוך 45 יום ממועד הגשת הבקשה ליישוב הסכסוך, אם כי ניתן להאריכם ב-15 יום נוספים.

הליך בדיקת הגישור מתנהל ללא תשלום, ובאמצעות העובדים המקצועיים של יחידת הסיוע שליד בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה, שכוללים עובדות סוציאליות, פסיכולוגים, וגם עו"ד.

עובדי יחידת הסיוע ינסו לגשר בין הצדדים ולעזור להם להגיע להסכמה לסיים את הסכסוך ביניהם בגישור לגירושין, וזאת בכל הקשור להיבטים שרלוונטיים לגביהם, לרבות עצם ההסכמה ההדדית להתגרש, תשלום מזונות, חלוקת הרכוש, ומשמורת ילדים.

הצדדים רשאים להיות מיוצגים ע"י עו"ד במהלך פגישות המהו"ת, למעט הפגישה הראשונה, שתתקיים בנוכחות הצדדים ועובדי יחידת הסיוע בלבד. כמו כן, הצדדים זכאים לקבלת הזדמנות להתייעץ עם עו"ד לפני כל פעם שהם אמורים לקבל על עצמם התחייבות משפטית במהלך הגישור.

כיצד מסתיים הליך גישור החובה בגירושין?

הליך הגישור יכול להסתיים עם או בלי הסכם גירושין.

במקרה המשמח, שבו הצדדים הצליחו להגיע בסיום הליך הגישור להסכם גירושין שמיישב את כל המחלוקות ביניהם, באפשרותם להמשיך צעד אחד קדימה ולפנות לבית הדין הרבני או לבית המשפט למשפחה על מנת שהם ייאשרו את ההסכם ויתנו לו תוקף של פסק דין.

במקרה המצער, שבו הצדדים לא הצליחו להגיע בסיום הליך הגישור להסכם גירושין, והם גם אינם מעוניינים לנסות הליכי גישור חילופיים, רשאי הצד שהגיש את הבקשה ליישוב הסכסוך להגיש תביעת גירושין תוך 15 יום ממועד סיום תקופת עיכוב ההליכים, וזאת בפני בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה, לפי בחירתו. אם אותו צד לא יגיש את התביעה כאמור, או שהוא יבחר להגיש את התביעה רק לגבי חלק מהנושאים שהצדדים דנו בהם במהלך הגישור, אזי הצד השני יהיה רשאי להגיש את התביעה המלאה, או את התביעה בנושאים שלא נתבעו על ידי הצד הראשון, אף זאת בפני בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה ולפי בחירתו.

מה קורה אם הצדדים מעוניינים לנהל הליך גישור באופן פרטי?

ישנם זוגות רבים שמעוניינים לערוך ביניהם הליך גישור לצורך חתימה על הסכם גירושין, אולם הם גם מעוניינים לעשות זאת באופן פרטי ושלא במסגרת יחידת הסיוע, וזאת כפי שניתן היה לעשות גם בעבר, לפני כניסתו לתוקף בשנת 2016 של החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה.

על רקע זה נשאלת השאלה האם הדבר אפשרי גם כיום, בעקבות כניסת החוק לתוקף? ובכן, התשובה לשאלה זו הינה חיובית. כלומר, המחוקק רואה בעין יפה כל הליך גישור שנערך בין צדדים להליכי גירושין, גם אם הוא נערך באופן פרטי, ולמשל, באמצעות עו"ד שבקי ומנוסה בדיני משפחה וגירושין ומקובל על שני בני הזוג, ואין הוא מחייב אותם לערוך את הגישור דווקא במסגרת יחידות הסיוע.

אם הליך הגישור הפרטי בין הצדדים הסתיים אף הוא בהצלחה, ובחתימת הסכם גירושין על ידי הצדדים, גם הם יהיו רשאים להגיש אותו לאישור וקבלת תוקף של פסק דין, בפני בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה, לפי בחירתם.